הוא לא מקשיב לי, לא לגבולות שאני מציבה ולא להסברים שלי ולא משנה מה אני אומרת הוא ימשיך לבכות וימשיך לעשות הצגות באמצע הרחוב. זו הסיבה שרק איומים ושוחד עובדים לי. כי מילים עם הגיון פשוט לא יכולות.
בואו נשתהה בזה רגע: למה הגיון לא עובד?
מי כאן נשואה לגבר? 🤓😜 יצא לכן פעם לבכות לגבר שלכן על משהו? כאילו בקטע רגיש כזה שמחפש נחמה, להתבאס שמשהו לא הולך לכן כמו שצריך אולי בעבודה אולי ויכוח עם חברה, אולי סתם נתקעת בפקק מיותר והתייבשת שעה בכביש.
איזה מעצבן זה אם הוא יבוא ויגיד לך - ״היית צריכה להפעיל וויז.״ או, ״אמרתי לך לא לדבר איתה חבל שלא הקשבת לי״
איזה מעצבן זה נכון !! הקטע הוא שלרוב הגברים יש מיינדסט כזה של לתקן. *אני אעזור לך על ידי זה שאני אתקן בשבילך את הבעיה*. שזה מקסים, באמת. זו הדרך שלהם לבטא אהבה.
אבל לא תמיד זה הפתרון שאני צריכה. לפעמים אני רק צריכה מקום בטוח לפרוק בו, את הרגשות שלי, את האכזבה שלי, את הכאב שלי ואפילו את הבאסה הזאת של להיתקע שעה בפקק.
בכל אופן, כשזה נוגע להורות שלנו כולנו קצת תקועים ותקועות במוד הזה של ״אני אתקן לך את הבעיה״. לרוב מכוונת הלב הכי טובה.
מה שזה עושה בפועל, זה מרחיק אותנו מהרגש.
ילדים צריכים אותנו, זקוקים לנו, תלויים בנו שנרגיש את זה איתם.
אחרת, הם לבד. והם אבודים בלעדינו
אם לא נלמד כיצד להגיב לסערה, מבלי ליפול לתוכה אבל גם מבלי לבטל אותה בעולמם - הם יישארו אבודים. כלומר, לא ירכשו באמת את הכישורים האלו של ויסות רגשות, פיתוח חוסן נפשי, פתרון בעיות, ועוד דברים טובים שאנחנו רוצות בשבילם כמו היכולת להרגיש רגש שלילי מבלי לבקר את עצמם ולהשתיק אותו.